סיפורים

הפגישה נקבעה לשמונה בערב, וחשבתי שזו שעה קצת מוקדמת לבליינד דייט, אך כששאלתי אותה למה לא בעשר או לכל הפחות בתשע וחצי, אמרה שעליה עוד לעבור באיזשהו מקום אחרי הפגישה ולא רוצה להלחץ. חישבתי בראשי שאם אסיים לעבוד קצת יותר מוקדם, ואני עוד צריך לעבור אצל חבר שביקש עזרה דחופה, ואחר כך אחטוף משהו לאכול בדרך, אגיע הביתה, אתקלח, דודתה גרה לא רחוק, חמש דקות נסיעה ממני – נו, זה אפשרי, בלחץ, אבל אפשרי, כמובן אם הכל ילך כשורה, אבל אם לא – אם יהיה עיכוב כלשהו, זה עלול להתפנצ'ר... אבל למה לחשוב על 'אם לא', בוא נחשוב על 'אם כן' – אמרתי לעצמי, בוא נהיה מעט אופטימיים. ואכן כך היה, הגעתי בשמונה.

השכנה שבדירה ממול סיפרה לי ערב אחד שאנסו את הבחורה מקומה מעלינו. ככה, הלכה ברחוב בערב ופתאום תפס אותה מישהו ונקנק לה את הצורה. השכנה הוסיפה פרטים נוספים כמו: שתפסו את האנס ושמשפטו צפוי להפתח בקרוב ושהיא במצב נפשי מדאיג וצריך לתמוך בה ולעודד אותה, לשאול לשלומה, לפחות למראית עין, שלא תרגיש ננטשת וכו, במיוחד שהיא כזאת נמושה, ללא עמוד שידרה, תלותית, שלא תתמוטט ותתפרק מזה לגמרי. ולאחר שלקחה קצת אוויר, הוסיפה במבט ערמומי ממרום שישים שנותיה, שכמו שהיא מתלבשת ומתנהגת פלא שלא אנסו אותה עוד קודם.

"תגידי, זה אמיתי זה?", שאלתי בחוסר טאקט אופיני, והצבעתי עם חצי חיוך לכיוון החזה הענק שלה. -"אורגינל מהבית", ענתה בלי להתבלבל. הרבה זמן לא ראיתי את כרמית, מאז שעזבתי את עיר הולדתי עברו כמה שנים, עד שנפגשנו באותו אירוע. וחברי, ניצן, חייך ועשה לי תנועות עם הידים מאחורי גבה, ולאחר שהלכה, אמר: "איזה אורגינל, חה, חה, חה, אין דבר כזה בחיים... ואני, את הבג'ג'ים האלו עוד מחצתי כשהיתה בת 16... לא, זה לא יכול להיות, היו לה אז תפוחים קטנים, אבל עכשיו...", והמחיש לי בידיו את הגודל והוסיף תנועות עיסויי, לסיכום עדותו.

כתוצאה מתקלה שארעה במכונת הדפוס, שמדפיסה את כל שלטי החוצות במדינה, יצאו בוקר אחד כל השלטים מטושטשים, לא בפוקוס. בעצם הייתה זו תקלה ברכיב שמבצע כיוון לפני הדפסה, שמבלי להיכנס לפרטים טכניים רבים, נוכל לתארה כדלקמן: בתהליך הדפסה צבעונית מסוג 'פרוצס' ישנם ארבעה צבעי יסוד: צהוב, אדום, כחול, ירוק. באמצעות תמהיל, שמכיל חלק יחסי של כל מרכיב מצבעי היסוד הנ"ל, ניתן להגיע לגוון הרצוי בכל נקודה ונקודה בהדפסה.

קוקו היה מבאוס למדי. הג'מעה כמעט שלא היו רואים אותו מסתובב בעיר. כבר שבועים שלא ראו אותו בערב אצל הקיוסק של זיקו. וגם כשכבר היה יוצא החוצה היה הולך ומבטו פונה לכביש. גם כשהיו מנסים לדבר איתו לא היה מרים ת'ראש ובקושי אומר מלה. מה יש להגיד - הדכאון נכנס לו עמוק בדם. ערב אחד ישבו להם כל הג'מעה אצל זיקו כהרגלם ופתאום הגיע קוקו. הוא עשה שלום עם הראש והתישב. ג'וג'ו שאל כמה בירות להזמין לו למה היה חם מאוד אותו ערב. אך קוקו אמר שהוא לא רוצה לשתות כלום. עיניו של קוקו הביטו כל הזמן בשולחן. גם כשדיבר לא הרים ת'עינים. רק הביט בשולחן ובעיניו ראו הג'מעה עצב רב.

שירלי היתה בחורה מבולבלת, אבל מאוד מבובלבת (השגיאה במקור... מהבלבול), וגברים מבוגרים יחסית לבני גילה, או יותר נכון לאמר בוגרים בנפשם, היו נמשכים אליה בגלל הבלבול הזה. אבל בחורים צעירים, כאלו בני בגילה, למרות המראה האטרקטיבי שלה, נרתעו מהבלבול שלה; גם הם עצמם לא היו יציבים משהו, אז עם בלבול כמו שלה - זה כבר היה צעד אחד יותר מדי.

היה כל כך חם באותו יום של קיץ והסבתא התיזה מים על לול התרנגולות שבפינת החצר. לאחר סימנה לנכדתה לבוא אליה: "בואי חמודה ואספר לך סיפור: את רואה את שתי התרנגולות האלו - זאת הבת של זאת. אני מכירה אותן אחת אחת - נותנת בהן סימנים. אבל מה - האמא נותנת הרבה ביצים ואיזה גודל... לפעמים אפילו עם שני צהובים, והנה לאחר שגדלה האפרוחית, חשבתי שגם היא תתן הרבה ביצים - אבל וואלו, נאדא, כלום. מדי פעם משמחת אותי עם ביצה בגודל בוטן. את רואה ככה זה - האם כזאת והבת להיפך."

לו ידעתי במפתנה של איזו צרה אני בא, לא הייתי חושב אפילו להתחיל עם זה. אבל לצערי, לא ידעתי, וגם לא היה שם מישהו בדיוק בזמן בכדי שיזהיר, שיתריע. לא הכריחני איש לעשות זאת, ונכנסתי בנפש חפצה מבלי לשער את התוצאות הקשות העלולות לבוא, כתוצאה ממעשה פזיז שכזה.