שיר

כְּשֶׁהַחַמָּה יוֹרֶדֶת בִּשְׁקִיעָתָהּ וְיַשְׁבָנָהּ הַחַמִּים מִתְעַרְסֵל בִּתְנוּחַת בֵּין הָעַרְבַּיִם שׁוֹלַחַת נְשִׁיקוֹת אוֹר לַיָּרֵחַ, עוֹלֶה בִּי עִזּוּז וּמִיָּד מִתְיַשֵּׁב אֶל שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה אוֹצֵר אוֹתָהּ בְּמַהֲלָכָהּ בְּמִלָּה כְּתוּבָה בְּעֵט נוֹבֵעַ, עַל נְיָר רַךְ

לולא היתה תורתינו הקדושה ולא כל מה שהיא קורנת: מוסר, חוקים...

שאלתי בחורה שהיו לה עגילים ורודים בצורת מברשות צבע - למה?

כבן ארבע, שאלה אותי אמי היפיפיה - כשאבי היפה עושה אוזנו כאפרכסת

מה עושות שלוש יונות על כבל החשמל שמעלי?

לאן נשקף חלון חדרך אמרי לי - לאן

שאי ראשך רווי את נחת האהבה אך בל יגבה לבבך