ניתן להביט על העולם כאוסף של דברים, ברשות היחיד או הרבים, ששייכים לאנשים מסוימים, על פי חוקי הקניין הנהוגים באותו אזור. זיהו מבט שבאופן מסוים מעורר חמדנות-גרידיות: אני רוצה את זה בגלל שזה שלו, להעתיק בבחינה, דשא ירוק יותר, אשת-איש, בבחינת: "מים גנובים ימתקו". אך אני מעדיף דווקא את הדברים שאינם שייכים לאף אחד - תחום ההפקר שברשות הרבים - שבעצם שייכים לכולם ולאף אחד בו זמנית, ועל כן שייכים גם לי. ללקט את יהלומי הבר שמפוזרים לנו במשעול החיים. ועליהם יש לשמור מכל משמר, שלא יעברו חלילה לצד השני, הקנייני.
"אֵלִי, אֵלִי
שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחוֹל וְהַיָּם,
רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,
בְּרַק הַשָּׁמַיִם,
תְּפִלַּת הָאָדָם." חנה סנש הי"ד
תגובות